פסק-דין בתיק ת"א 3133-07

התובעת היא חברה שעיסוקה בעבודות דפוס והנתבעת היא חברה העוסקת בהדרכת תיירים דוברי אנגלית בישראל. הנתבעת הוציאה לאור שני ספרים בשפה האנגלית בנושאים הקשורים באתרים היסטוריים בארץ ישראל ובאתרים המקודשים לשלוש הדתות. לשם הוצאתו לאור של הספר הראשון, התקשרה הנתבעת עם התובעת, אשר הדפיסה את הספר בארבעת אלפים עותקים והנתבעת שילמה לה את מלוא התמורה עבור ההדפסה. אין מחלוקת על כך שבין הצדדים התקיימו מגעים בקשר להדפסת הספר השני, אשר בסופו של דבר הודפס בארצות הברית.

בתביעה הנדונה טענה התובעת, כי הצדדים התקשרו בחוזה גם להדפסת הספר השני בעשרת אלפים עותקים וכי אף בוצעה רובה של העבודה הדרושה. לטענתה, הנתבעת והנתבע, שהוא מנהל הנתבעת ובעל מניותיה, הפרו חוזה זה. מכאן תביעתה לפיצוי בסך של 454,755 ש"ח המהווה לטענתה, את מלוא התמורה שהייתה זכאית לקבל מכוח ההסכם, בניכוי סכומי המקדמות ששולמו ובניכוי עלות הדפסת עותקי הספר, שלא הודפסו. מנגד טענו הנתבעים, כי המשא ומתן שנוהל לא הבשיל לכדי חוזה מחייב. כך גם בכל מקרה, התובעת לכל היותר, הכינה דוגמת הדפסה של עמודים בודדים שערכה שולי וזניח ולפיכך אינם נדרשים לשלם דבר. עוד טענו, כי בשל מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים לאחר הדפסת הספר הראשון, נערך הסכם פשרה, אשר כלל ויתור מצד התובעת על כל תביעה או טענה נגד הנתבעים, לרבות בעניין הספר השני. לפיכך בכל מקרה, אין התובעת זכאית לסעד הנתבע.

המחלוקת העיקרית היא אפוא, בשאלה, אם אמנם נחתם בין הצדדים הסכם פשרה שעל-פיו הסתיימו כל המחלוקות, ככל שהיו, בין הצדדים. רק אם נשיב על שאלה זו בשלילה נידרש לבחון אם אמנם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, אשר מזכה את התובעת בפיצוי הנתבע, כולו או חלקו.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב.         עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

3.         הנתבעת שכאמור, עוסקת בהדרכת תיירים דוברי אנגלית בישראל, הוציאה לאור שני ספרים בשפה האנגלית, העוסקים בנושאים הקשורים באתרים היסטוריים בארץ ישראל ובאתרים המקודשים לשלוש הדתות. הנתבע מנהל את הנתבעת ובעל מניותיה ואף עובד בה בין השאר, בתפקיד של מורה דרך. 

הספר הראשון שהוציאה הנתבעת הוא "Memory Book", שנועד לשמש יומן מסע בישראל של תיירים הנמנים עם לקוחותיה של הנתבעת (ספר זה יכונה להלן, כפי שכינו אותו הצדדים - ספר הזיכרונות). את הספר הזה הדפיסה התובעת, שעיסוקה בעבודות דפוס, עבור הנתבעת בארבעת אלפים עותקים. הגם שהנתבעת הזמינה רק שלושת אלפים עותקים מספר זה, אין מחלוקת על כך שהנתבעת שילמה לתובעת את מלוא התמורה קודם ליום 13.5.2001.

4.         ביום 12.3.2001, עוד קודם שהושלמה הדפסת ספר הזיכרונות, פנה הנתבע אל התובעת וביקש הצעת מחיר להדפסת עשרת אלפים עותקים של ספר נוסף, "Israel Revealed" (להלן, כפי שכינו אותו הצדדים - הספר הגדול. עם זאת יוער, כי בהחלטות שניתנו ובפרוטוקול, כונה ספר זה גם "אטלס"), בנוסח המופיע באתר האינטרנט של הנתבעת (הצעת המחיר - נספח ב' של תצהיר התובעת).

לאור פניה זו ובמקביל להדפסת ספר הזיכרונות, הכינה התובעת דוגמה כלשהי של הספר הגדול, שלגבי תוכנה והיקף העבודה שנדרשה להכנתה, הצדדים חלוקים. בסופו של דבר, לא הזמינו הנתבעים מהתובעת את הדפסת הספר הגדול, אלא הוא הודפס בידי חברת Bailey Montague בארצות הברית, שעימה עבדו הנתבעים עוד בטרם הכירו את התובעת (תצהיר הנתבע בפסקה 7; עדותו בעמ' 44 שורה 30 עד עמ' 45 שורה 2). אין מחלוקת על כך שלאחר הדפסת הספר הקטן ותשלום מלוא התמורה עבור הדפסתו, לא היו מגעים נוספים בין הצדדים בעניין הספר הגדול. כך אין מחלוקת על כך שמאז חודש מאי 2001 ובמשך כשש שנים קודם להגשת התביעה בשנת 2007, לא פנתה התובעת אל הנתבעים בדרישה לתשלום חוב כלשהו בקשר לספר הגדול ובכלל.

בעניין נושא הכנת דוגמת ההדפסה של הספר הגדול (אב טיפוס להדפסת עותקי הספר), חלוקים הצדדים בשאלה, אם הפקת הדוגמה הושלמה וכן חלוקים הם בשאלת היקף העובדה שהושקע בהכנתה, אם בכלל. כן חלוקים הם בשאלה, אם נכרת הסכם להדפסת הספר הגדול אצל התובעת.

טענת התובעת בתמצית היא, שהשלימה את הפקת אב הטיפוס של הספר הגדול וכי לשם כך הושקעה עבודה רבה שכללה איסוף חומר רב בעניין המקומות הקדושים בישראל, צילום תמונות, עריכת מפות של אתרים, עיצוב הספר והגהתו. כן טענה היא, שבמסגרת החלפת המסמכים בין הצדדים, נכרת חוזה להדפסת עשרת אלפים עותקים של הספר הגדול, וכי הדפסתו לא הושלמה, בשל הפרת החוזה בידי הנתבעת.

הנתבעים חולקים על כך. תמצית טענותיהם היא אפוא, שמלוא החומר שנכלל בספר הגדול, לרבות התמונות, נלקח מאתר האינטרנט של הנתבעת. בפועל, לא קיבלו הנתבעים דבר מהתובעת בקשר לספר הגדול, למעט מספר דוגמאות של התמונות המצולמות שהיו אמורות להיכלל בו. באשר לטענות התובעת בדבר כריתת חוזה טענו הנתבעים, כי מעולם לא נקשר כל חוזה ביניהם. באשר למסמכים שעליהם ביקשה התובעת לבסס את טענותיה טענו הם, כי התובעת שינתה אותם והתאימה אותם כדי להציגם בתור מסמכים הקשורים להזמנת הספר הגדול או שהוכנו רק כעבור שנים לצורך התביעה הנדונה. לטענתם, המגעים בעניין הדפסת הספר הגדול לא חרגו ממשא ומתן אשר לא התגבש לכדי חוזה מחייב ולכן התובעת לא זכאית לתשלום כלשהו בהתאם להצעת המחיר שהכינה, ואף אינה זכאית לתשלום עבור דוגמת ההדפסה שהציגה במסגרת המשא ומתן.

5.         התביעה הנדונה הוגשה ביום 27.2.2007, כשש שנים לאחר ההתקשרות שהייתה בין הצדדים. במסגרתה עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לפצותה בסכום של 454,755 ש"ח, בשל הפרת החוזה הנטענת וכן על יסוד עילת עשיית עושר ולא במשפט. הפיצויים שנתבעו חושבו לפי ערך התמורה אשר לטענת התובעת, הייתה זכאית לקבל מהנתבעת על-פי החוזה שלטענתה נכרת (140,000$), בניכוי סך של 10,000 ש"ח שלטענתה, שולם לה בתור מקדמה עבור הדפסת הספר הגדול ובניכוי עלות של הדפסת עותקי הספרים שלא הודפסו (120,585 ש"ח).

משלא הוגש כתב הגנה במועד, ניתן ביום 11.4.2007 פסק-דין בהיעדר הגנה, אשר בוטל בהחלטת הרשמת מיום 31.12.2007, בהסכמת הצדדים (בתיק בש"א 5254/07). בהתאם לכך, כתב ההגנה הוגש ביום 22.1.2008, ובו טענו הנתבעים כאמור, כי המשא ומתן לא הבשיל לכדי חוזה מחייב להדפסת הספר הגדול, כי שווי דוגמת ההדפסה שהכינה התובעת מזערי וכי בכל מקרה, הכנתו הייתה במסגרת המשא ומתן ולא הייתה כרוכה בתשלום. הנתבעים אף טענו שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר של כשש שנים, מאז ערכו הצדדים "סיכום חשבון סופי אשר שולם על ידי הנתבעת" (פסקה 15.13 בכתב ההגנה).

ביום 1.9.2008 הגישה התובעת, ברשות בית המשפט, כתב תביעה מתוקן, שכלל תביעה אישית נגד הנתבע, על יסוד טענתה שהנתבע היה מעורב באופן אישי בהזמנת הדפסת הספר הגדול ואף הציג מצג שווא, שלפיו הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא התמורה עבור עבודתה. את אחריותו האישית של הנתבע ביקשה התובעת לבסס על הוראת סעיף 54 בחוק החברות, התשנ"ט-1999 ולחלופין טענה, כי לאור סעיף 6 בחוק זה, יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת. כתב הגנה מתוקן הוגש ביום 2.10.2008 וביום 26.10.2008 הגישה התובעת כתב תשובה.

בקדם המשפט מיום 27.4.2009 נקבעו הפלוגתות הטעונות הכרעה, אשר רק ביחס אליהן הורשו הצדדים להגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמם ואת ראיותיהם, כלהלן:

"1.1      האם הנתבעים או מי מהם הזמינו אצל התובעת הפקה של אטלס, מתי הזמינו, כיצד הזמינו ובאיזה תנאים?